פרימנופאוזה, מנופאוזה, פוסטמנופאוזה — שלושה מושגים, ציר אחד

שלוש המילים האלה מתארות ציר זמן אחד, אבל דברים שונים עליו.

גיל המעבר (מנופאוזה) היא נקודה: הווסת האחרונה בחיים. יש לה תכונה מפתיעה אחת — מזהים אותה רק בדיעבד. אף אחת לא יודעת "היום הגעתי לגיל המעבר"; יודעים זאת רק כשאחרי וסת מסוימת חלפו 12 חודשים רצופים בלי שום דימום (ואין הסבר אחר להפסקה, למשל השפעת תרופות). אז מתברר שהווסת ההיא הייתה האחרונה. לרוב זה קורה בין גיל 45 ל-55 — אבל הגיל לבדו אינו קובע דבר.

פרימנופאוזה (התקופה סביב גיל המעבר) היא תקופת שינויי המעבר סביב הנקודה הזו — בדרך כלל כמה שנים, באורך שונה אצל כל אישה. לפי הגדרת WHO היא מסתיימת שנה אחרי הווסת האחרונה. הסימן המורגש הראשון הוא לרוב (אם כי לא תמיד) שינוי בקצב הווסתות: הן נעשות נדירות יותר, צפופות יותר או שונות מהרגיל; אצל חלק מהנשים הן נפסקות בבת אחת, בלי "הודעה מוקדמת". בתקופה זו עשויות להופיע גם תלונות אחרות — אנחנו מקדישים להן מאמרים נפרדים.

פוסטמנופאוזה היא כל החיים שאחרי גיל המעבר — כלומר הזמן שמתחיל אחרי אותם 12 חודשים ללא וסת. זה לא "סוף הנושא": לבריאות בשנים האלה אנחנו מקדישים מאמר נפרד.

למה כדאי להכיר את המושגים האלה? משתי סיבות מעשיות. ראשית, הם מקלים על השיחה — "נראה לי שאני בפרימנופאוזה, הווסתות שלי השתבשו" אומר לרופא יותר מאשר "משהו קורה" כללי. שנית, הם קובעים גבול בטיחות חשוב אחד: אם חלפו 12 חודשים או יותר מהווסת האחרונה, דווחי לרופא על כל דימום או הכתמה — קבעי תור למועד המוקדם ביותר האפשרי, גם אחרי אירוע קטן אחד. ואם תלונות תקופת המעבר מקשות על חייך — גם זה נושא לביקור, בלי לחכות "שזה יעבור".

מקורות: WHO — Menopause