אין "נורמה" לכמות הדימום בווסת שצריך להשוות אליה. הווסת שונה מאישה לאישה, וגם אצל אותה אישה בתקופות שונות בחיים. לכן השאלה החשובה ביותר אינה "כמה אני אמורה לדמם?", אלא: האם הדימום מפריע לחיים שלי?

סימנים לכך שהווסת כבדה הם למשל: התחבושת או הטמפון נספגים בערך כל שעה במשך כמה שעות ברציפות; את צריכה הגנה כפולה (טמפון ותחבושת יחד); מופיעים קרישים גדולים; הדימום נמשך יותר משבוע; קורה שהדם עובר לבגדים או למצעים; בימי הדימום את מוותרת על עבודה, על יציאות או על פעילות רגילה. אם זה נשמע לך מוכר, כדאי לקבוע תור. לא משום שבטוח קורה משהו רע, אלא משום שאפשר וכדאי לבדוק דימומים כאלה, ולעיתים קרובות גם להקל עליהם.

חשוב גם: איבוד דם רב לאורך זמן יכול עם הזמן להוביל לאנמיה — ולכן לפעמים מלווים אותו עייפות וחולשה מתמשכות. זו עוד סיבה לספר לרופא על וסת כבדה ולא להתעלם ממנה.

לפני הביקור כדאי לאסוף כמה תצפיות: כמה ימים נמשך הדימום, באיזו תדירות את מחליפה מוצרי היגיינה ומה זה מקשה בשגרה. רשימות קצרות עוזרות לזכור פרטים ולהעביר לרופא את מה שחשוב לך. עם זאת, אין צורך ברישום מלא — ספרי מה הבחנת, ואל תדחי את הביקור בגלל היעדר רשימות.

כלל נפרד: על דימום או הכתמה אחרי יחסי מין, בין וסתות או אחרי גיל המעבר דווחי לרופא תמיד — בלי קשר לאופי הווסת שלך.

עזרה דחופה: דימום כבד מאוד עם חולשה, סחרחורת, תחושת עילפון, התעלפות או כאב חזק הוא מצב לפנייה דחופה לעזרה רפואית.

מקורות: NHS — Heavy periods · NICE NG88