כמעט לכל אחת מאיתנו יש פערים ברשימות: שבוע חופשה, כמה ימים שנשכחו, הפסקה ארוכה יותר. זה נורמלי. רק כדאי לדעת איך לקרוא פערים כאלה.

הכלל החשוב ביותר: היעדר רישום הוא היעדר מידע — לא מידע שלפיו לא קרה כלום. יום בלי רשימה אינו כמו יום עם הרשימה "אני מרגישה טוב". אם בהמשך תעברי על התצפיות שלך (או תראי אותן לרופא), התייחסי לימים הריקים כאל "לא יודעת", ולא כאל "הכול היה בסדר". קריאת ימים ריקים כימים טובים עלולה לעוות את התמונה — לאיזה כיוון, אי אפשר לדעת, כי בדיוק את זה לא רשמת.

לכן עוזרים שלושה סוגי רישום שונים: "יש לי תסמין", "אין לי תסמין" (זה רישום חשוב!) ו — כשאת משלימה בדיעבד — "לא זוכרת". רשימה קצרה "בלי כאב" אומרת יותר מיום ריק. ואם את מוסיפה משהו אחרי כמה ימים, סמני שזו השלמה — למשל עם תאריך ההוספה. כך את והרופא תבחינו בין התצפית של אותו יום לבין מה שאת משחזרת מהזיכרון.

האם פערים מבטלים את ערך הרשימות? לא. גם רשימות לא סדירות עוזרות להבחין בדברים חוזרים ולהכין שאלות לביקור. גם אין צורך "להשלים" שום דבר — עדיף רישום כן עם פערים מאשר רישום שהושלם בכוח. סדירות היא הרגל מועיל, לא חובה.

והכלל החשוב מכולם: רשימות לעולם אינן כרטיס כניסה לרופא. אם משהו מדאיג אותך, קבעי תור למועד המוקדם ביותר האפשרי — אפשר להגיע בלי שום רישום. בתסמינים פתאומיים, כמו דימום כבד מאוד או כאב פתאומי וחזק, חפשי עזרה בדחיפות.